סגנונות התקשרות בזוגיות: למה אתם נתקעים באותו ריקוד

מה זה סגנון התקשרות?

תיאוריית ההתקשרות פותחה במקור על ידי הפסיכיאטר ג׳ון בולבי, שחקר את הקשר בין תינוקות להוריהם. החוקרת מרי איינסוורת׳ הוסיפה תצפיות שהראו שילדים מגיבים בדרכים שונות לפרידה ולאיחוד עם ההורה. בהמשך, חוקרים כמו סינדי הייזן ופיליפ שייבר הראו שדפוסים דומים מופיעים גם במערכות יחסים רומנטיות בבגרות.

הרעיון המרכזי פשוט יחסית: כולנו זקוקים לתחושה שיש מישהו קרוב שנגיש ומגיב אלינו. כשהתחושה הזאת מאוימת, מופעלת אצלנו מערכת אזעקה. הדרך שבה המערכת הזאת פועלת אצל כל אחד מאיתנו היא מה שנקרא סגנון התקשרות.

חשוב לזכור שמדובר בנטייה ולא בגזר דין. אנשים יכולים לנוע בין סגנונות לאורך חייהם, ואותו אדם עשוי להגיב אחרת בקשרים שונים.

מה ההבדל בין התקשרות בטוחה, חרדה ונמנעת?

התקשרות בטוחה

אדם עם התקשרות בטוחה מרגיש בדרך כלל בנוח עם קרבה וגם עם עצמאות. כשבן הזוג מאחר לחזור, הוא עשוי להיות מודאג, אבל לא מסיק מיד שהקשר בסכנה. הוא יכול לבקש עזרה ולתת עזרה בלי תחושת איום.

התקשרות חרדה

באדם עם התקשרות חרדה מערכת האזעקה רגישה מאוד. הודעה שלא נענתה, טון קצת קר או ערב שבו בן הזוג שקוע בטלפון יכולים לעורר חשש עמוק מנטישה. התגובה היא לרוב חיפוש קרבה מוגבר: לשאול, לבדוק, לדרוש תשובה.

התקשרות נמנעת

אדם עם התקשרות נמנעת למד, בדרך כלל מוקדם בחייו, שעדיף להסתמך על עצמו. כשהרגשות מתעצמים, הוא נוטה להתרחק, לשתוק, להתמקד בעבודה או בפעילות. מבחוץ זה נראה כמו אדישות, אבל לעתים קרובות מתחת יש הצפה.

התקשרות מבולבלת

יש אנשים שמשלבים את שני הקצוות: רוצים קרבה ונבהלים ממנה באותו זמן. דפוס כזה קשור לעתים קרובות לחוויות קשות בעבר, ובמקרים כאלה כדאי לשקול גם טיפול אישי לצד העבודה הזוגית.

למה חרד ונמנע נמשכים זה לזו?

אחד הזוגות הנפוצים ביותר בחדר הייעוץ הוא צד אחד שרודף וצד אחד שמתרחק. זה לא מקרי. לאדם הנמנע, הצד החרד נראה חם ומלא חיים. לאדם החרד, הצד הנמנע נראה יציב ורגוע. בהתחלה זה משלים. עם הזמן זה הופך למעגל.

נניח שבערב אחד בת זוג שואלת ״אתה בסדר? אתה שקט היום״. בן הזוג, שעייף ומוצף, עונה ״הכל טוב״ ומסתגר עם הטלפון. היא מרגישה שהוא מתרחק ושואלת שוב, בטון חד יותר. הוא מרגיש לחץ ומתרחק עוד. תוך עשר דקות יש ריב על ״למה אתה אף פעם לא מדבר איתי״, ואף אחד מהם לא זוכר איך זה התחיל.

סו ג׳ונסון, שפיתחה את הטיפול הזוגי הממוקד ברגש (EFT), תיארה את המעגל הזה כ״ריקוד״ שבו כל אחד מגיב לפחד של השני. בעבודה לפי הגישה הזאת, המטרה היא לראות את המעגל כאויב המשותף, במקום לראות את בן הזוג כאויב. אפשר לקרוא עוד על הדפוס הזה במאמר על ריחוק רגשי בזוגיות.

איך מזהים את סגנון ההתקשרות שלי?

יש שאלונים מקוונים, והם יכולים להיות נקודת פתיחה מעניינת, אבל התבוננות בחיי היומיום מלמדת יותר. כמה שאלות שכדאי לשאול את עצמכם:

• כשבן או בת הזוג לא עונים להודעה כמה שעות, מה עובר לכם בראש?
• אחרי ריב, האם אתם רוצים לדבר על זה מיד, או שאתם צריכים מרחק?
• כשמישהו קרוב אליכם מבקש יותר קרבה, אתם מרגישים חום או מחנק?
• האם קל לכם לבקש עזרה, או שאתם מעדיפים להסתדר לבד?
• מה אתם עושים כשאתם מרגישים פגועים: מדברים, כותבים, שותקים, יוצאים מהבית?

שימו לב שהתשובות יכולות להשתנות לפי הקשר ולפי התקופה. בתקופה של לחץ, למשל אחרי לידה, אנשים שבדרך כלל בטוחים יחסית עשויים להגיב בצורה חרדה או נמנעת יותר.

האם אפשר לשנות סגנון התקשרות?

כן, במידה רבה. חוקרים מדברים על ״ביטחון נרכש״, מצב שבו אדם שגדל עם דפוס לא בטוח מפתח בבגרות יכולת להרגיש בטוח יותר בקשרים. זה קורה לעתים קרובות דרך קשר מתקן, טיפול, או זוגיות שבה שני הצדדים לומדים להגיב זה לזה אחרת.

שינוי כזה אינו קורה מהבנה בלבד. אפשר לדעת היטב ״אני חרדה״ ועדיין להרגיש את הדופק עולה כשהודעה לא נענית. מה שמשנה הוא חוויות חוזרות שבהן הפחד מקבל מענה אחר. למשל, בן זוג נמנע שלומד להגיד ״אני צריך חצי שעה ואז אחזור אלייך״ במקום להיעלם, ובת זוג חרדה שלומדת לחכות את חצי השעה ולבדוק שהוא אכן חוזר.

מה אפשר לעשות כבר השבוע?

כמה צעדים מעשיים, שמתאימים לרוב הזוגות:

1. לתת שם למעגל. כשאתם מזהים שהוא מתחיל, אחד מכם יכול לומר ״נראה לי שאנחנו שוב בריקוד הזה״. שם משותף מוריד את ההאשמה.
2. לדבר על הרגש שמתחת. במקום ״אתה אף פעם לא עונה״, לנסות ״כשאתה לא עונה אני נבהלת שאתה מתרחק ממני״.
3. להסכים על פסק זמן עם חזרה. מי שצריך מרחק יאמר כמה זמן ויחזור. מי שצריך קרבה יידע שהחזרה מגיעה.
4. לחזק רגעים קטנים של זמינות. מבט, הודעה קצרה באמצע היום, שאלה על מה שהיה חשוב לשני. מחקרי גוטמן על ״פניות״ קטנות לקשר הראו עד כמה התגובה לרגעים הקטנים האלה משמעותית לאורך זמן.

כלים נוספים לשיחה בלי הסלמה תוכלו למצוא במאמר איך לדבר בלי לריב ובעמוד על תקשורת זוגית.

איך סגנונות התקשרות מתבטאים באינטימיות?

הדפוסים האלה לא נשארים רק בשיחות. הם מופיעים גם במגע ובמיניות. אצל חלק מהאנשים עם התקשרות חרדה, סקס הופך לדרך לבדוק שהקשר עדיין קיים, ודחייה נחווית כאיום גדול. אצל חלק מהאנשים עם התקשרות נמנעת, קרבה פיזית נוחה יותר מקרבה רגשית, או שדווקא אחרי רגע קרוב מופיע צורך בהתרחקות.

זוג שמגיע ומספר שהוויכוח הקבוע הוא על תדירות יכול לגלות שמאחורי המספרים מסתתרות שאלות אחרות: האם אני רצוי, האם אני בטוח כשאני קרוב. על כך אפשר לקרוא בהרחבה בעמוד על אינטימיות ומיניות בזוגיות.

מה עושה בן זוג בטוח כשהשני חרד או נמנע?

לא בכל זוג יש מעגל של רודף ומתרחק. לפעמים אחד מבני הזוג בטוח יחסית, והשני נושא דפוס חרד או נמנע. גם זה יוצר אתגרים, בעיקר תחושה של הצד הבטוח ש״אני עושה הכל נכון ועדיין זה לא מספיק״.

נניח שבן זוג רגוע באופן טבעי חוזר מאוחר בלי להודיע. מבחינתו זה עניין שולי. בת זוגו, שנושאת דפוס חרד, עברה שעתיים של דאגה והמחשבות רצו לכיוונים מפחידים. כשהוא נכנס והיא כועסת, הוא מופתע ומרגיש שמגזימים. היא מרגישה שלא רואים אותה.

מה שעוזר במצבים כאלה:

• לצד הבטוח: להבין שעבור השני מדובר בתגובה גופנית של פחד, לא בבחירה להגזים, ולהציע מראש את מה שמרגיע, כמו הודעה קצרה.
• לצד החרד או הנמנע: לנסות לשים לב לרגע שבו האזעקה נדלקת, ולקרוא לה בשם לפני שמגיבים.
• לשניכם: לא להפוך את ה״סגנון״ לתווית שמשתמשים בה בוויכוחים. ״אתה פשוט נמנע״ נשמע כמו האשמה ולא כמו הבנה.

בזוגיות כזו, הצד הבטוח יכול להיות עוגן אמיתי, בתנאי שהוא לא מרגיש לבד בעבודה הזאת.

איך נראה תיקון אחרי ריב, לפי סגנון ההתקשרות?

כל זוג רב. מה שמבדיל בין זוגות הוא בעיקר מה קורה אחרי. גוטמן כינה את הניסיונות הקטנים להרגיע מתח ״ניסיונות תיקון״, והראה עד כמה הם חשובים ליציבות של הקשר. הבעיה היא שכל סגנון התקשרות מנסה לתקן בשפה אחרת.

לאדם עם נטייה חרדה, תיקון נראה בדרך כלל כמו שיחה: לדבר על מה שקרה, לשמוע שהכל בסדר, לקבל חיבוק. לאדם עם נטייה נמנעת, תיקון יכול להיראות כמו הכנת קפה בבוקר שאחרי, הודעה מצחיקה או חזרה לשגרה כאילו כלום. כל אחד מהם עשוי לא לזהות את ניסיון התיקון של השני, ולהסיק שהשני לא אכפתי.

שווה לשבת בזמן רגוע ולשאול זה את זו: ״מה עוזר לך להרגיש שאנחנו בסדר אחרי ריב?״ התשובות לפעמים מפתיעות. זוג אחד יכול לגלות שכבר שנים הוא מנסה לתקן, רק בשפות שלא נפגשות. על כך יש עוד במאמר על ריבים כל הזמן.

איך הילדות משפיעה על הזוגיות של היום?

אין צורך לחפור בכל פרט מהעבר כדי להבין את ההווה, אבל כדאי לשאול כמה שאלות. איך הגיבו אליכם כשבכיתם? האם היה מקום לכעס, או שהוא נענה בעונש או בשתיקה? מי היה שם כשהיה קשה?

אדם שגדל בבית שבו רגשות נחשבו חולשה עשוי ללמוד לנתק אותם, ואז לגלות בזוגיות שבת זוגו מבקשת בדיוק את מה שלמד להסתיר. אדם שגדל עם הורה שהיה פעם חם ופעם מרוחק עשוי לפתח ערנות גבוהה לכל סימן של שינוי. אלה פתרונות הגיוניים שילדים מוצאים כדי לשמור על קשר עם ההורים, והם נשארים איתנו גם כשהנסיבות משתנות.

הבנה כזו מרככת. כשבת זוג מבינה שהשתיקה של בן זוגה אינה עונש אלא הרגל ישן של הגנה, קל לה יותר לא לקחת אותה באופן אישי. וכשהוא מבין שהשאלות החוזרות שלה נובעות מפחד ולא מחוסר אמון, קל לו יותר להישאר במקום לברוח. לעתים העבודה הזאת נעשית בטיפול אישי, ולעתים ייעוץ זוגי לאחד מבני הזוג הוא נקודת פתיחה מתאימה.

מתי כדאי לפנות לטיפול זוגי?

הבנה של סגנונות התקשרות עוזרת לרבים, אבל יש מצבים שבהם קשה לשבור את המעגל לבד:

• כשאותה מריבה חוזרת שוב ושוב, והמילים כבר ידועות מראש.
• כשאחד מכם מרגיש לבד בתוך הקשר כבר תקופה ארוכה.
• כשההתרחקות הפכה לשגרה ואתם מרגישים כמו שותפים לדירה.
• כשיש פגיעה קשה, כמו בגידה, שהפעילה את כל הפחדים הישנים.

בטיפול זוגי אפשר להאט את המעגל ולראות אותו מבפנים. בפגישות אני מבקשת לשמוע את שניכם, ולעזור לכל אחד לומר את מה שמתחת לכעס או לשתיקה. לעתים קרובות, הרגע שבו בן זוג נמנע אומר ״אני מתרחק כי אני מפחד לאכזב אותך״, ובת זוג חרדה שומעת את זה באמת, משנה את האופן שבו שניהם רואים את הקשר. אם אתם מתלבטים מאיפה להתחיל, אפשר לקרוא על מתי ללכת לייעוץ זוגי.

רוצים לקרוא עוד על התחום? העמוד המרכזי על טיפול זוגי מרכז את כל מה שכדאי לדעת, כולל איך נראה התהליך.

המאמר נועד להסבר כללי ואינו מחליף ייעוץ אישי. אם יש בבית אלימות או חשש לביטחון, אפשר לפנות בכל שעה למוקד 118 של משרד הרווחה.