ארבעת הפרשים של גוטמן: ארבעה דפוסים שכדאי לזהות בזוגיות

מה הם ארבעת הפרשים של גוטמן?

ג׳ון גוטמן, פסיכולוג וחוקר זוגיות אמריקאי, צפה יחד עם עמיתיו באלפי שיחות של זוגות, רבות מהן במעבדה שבה נמדדו גם תגובות גופניות כמו דופק. הוא לא חיפש זוגות שלא רבים, כי כמעט אין כאלה. הוא חיפש את ההבדל באופן שבו זוגות רבים. מתוך המחקרים עלו ארבעה דפוסים שכינה, בהשראת הדימוי המקראי, ארבעת פרשי האפוקליפסה:

1. ביקורת, תקיפה של האופי של בן הזוג במקום של התנהגות מסוימת.
2. בוז, דיבור או הבעה מלמעלה, לעג, גלגול עיניים, סרקזם פוגע.
3. התגוננות, החזרת האשמה או הצגת עצמך כקורבן במקום להקשיב.
4. התבצרות, ניתוק וסגירה, שתיקה, יציאה רגשית מהשיחה.

לפי גוטמן, מכל הארבעה הבוז הוא המנבא החזק ביותר לפרידה. הוא גם מצא שהפרשים נוטים להגיע יחד ולהזין זה את זה. ביקורת מזמינה התגוננות, התגוננות מעוררת עוד תסכול, ובסוף מישהו מתבצר. הזיהוי של הדפוסים האלה הוא נקודת התחלה מצוינת לכל זוג, ולא רק לזוגות במשבר.

ביקורת: מה ההבדל בין תלונה לביקורת?

תלונה היא דבר בריא. היא אומרת: משהו מסוים הפריע לי, והנה מה שאני צריך. ביקורת לוקחת את אותו אירוע והופכת אותו לפסק דין על האדם. נניח שבן הזוג שכח שוב להתקשר לאינסטלטור:

• תלונה: שכחת להתקשר לאינסטלטור, ואני מתוסכלת כי הברז דולף כבר שבוע. אפשר שתתקשר היום?
• ביקורת: אתה אף פעם לא דואג לשום דבר בבית, תמיד הכל עליי.

המילים תמיד ואף פעם הן סימן מוכר לביקורת. הן גורמות לצד השני להרגיש שמאשימים אותו כאדם, ואז הוא עסוק בלהגן על עצמו ולא בברז.

התרופה: פתיחה עדינה

גוטמן מציע לפתוח שיחה קשה במבנה פשוט: מה אני מרגיש, על מה, ומה אני צריך. אני מרגישה לחוצה מהדליפה, אשמח שנסגור היום מי מתקשר. המחקר שלו הראה שהדקות הראשונות של הוויכוח מנבאות במידה רבה איך הוא יסתיים, ולכן שווה להשקיע דווקא בהתחלה.

בוז: למה דווקא הוא הפרש המסוכן ביותר?

בוז הוא ביקורת שיצאה מתוך תחושת עליונות. הוא מופיע בסרקזם, בחיקוי הקול של השני, בגלגול עיניים, בכינויים מעליבים, או בהערות כמו נו, מה כבר אפשר לצפות ממך. לפעמים הוא עדין מאוד, חיוך צדדי מול חברים, ולפעמים הוא בוטה.

הסיבה שהבוז מזיק כל כך היא שהוא אומר לבן הזוג: אתה פחות ממני. קשה מאוד להרגיש קרבה, אהבה או אפילו רצון לשתף פעולה עם מי שמסתכל עליך מלמעלה. בוז גם לא נולד ביום אחד. הוא מצטבר מתסכולים שלא נאמרו ומתלונות שלא נענו לאורך שנים.

התרופה: תרבות של הערכה

גוטמן מדבר על בניית הרגל לחפש ולומר את מה שעובד. תודה שהכנת את הקפה. ראיתי כמה סבלנות היה לך עם הקטנה הבוקר. זה נשמע קטן, אבל ממצא מוכר של גוטמן הוא שבזוגות יציבים, גם בזמן קונפליקט, יש הרבה יותר רגעים חיוביים מאשר שליליים. הערכה יומיומית היא מה שמאפשר לוויכוח לא להפוך לקרב.

התגוננות: למה היא לא עובדת גם כשאתם צודקים?

התגוננות היא התגובה הכי טבעית לתחושה של התקפה. כשמותחים עליי ביקורת, אני מסבירה למה זה לא אשמתי, או מחזירה בתלונה משלי. אבל התגוננות, גם כשיש בה אמת, שולחת לבן הזוג מסר אחד: הבעיה שלך לא מעניינת אותי, הבעיה היא אתה.

נניח שבת הזוג אומרת: הבטחת לחזור מוקדם והגעת בתשע. התגובה המתגוננת: אז מה, את חושבת שאני נהנה להיתקע בעבודה? ואת בכלל שכחת את יום ההולדת של אמא שלי בשבוע שעבר. השיחה עברה מהבטחה שלא קוימה לחשבון פתוח של עלבונות, ושום דבר לא נפתר.

התרופה: לקחת אחריות, גם על חלק קטן

לא צריך להודות בכל. מספיק לקחת אחריות על החלק שלכם: את צודקת, אמרתי שאחזור מוקדם ולא עדכנתי. זה משפט קצר שמוריד את הטמפרטורה בחדר כמעט מיד. אחר כך, כשהשיחה רגועה, יש מקום גם לדבר על העומס בעבודה.

התבצרות: מה קורה כשאחד מבני הזוג פשוט נסגר?

התבצרות נראית מבחוץ כמו אדישות: מבט במסך, תשובות של מילה אחת, יציאה מהחדר, שתיקה ארוכה. מבפנים היא בדרך כלל ההפך. גוטמן מצא שמי שמתבצר נמצא לרוב במצב של הצפה, מה שהוא כינה הצפה פיזיולוגית: דופק מואץ, גוף בכוננות, וקושי ממשי לחשוב ולהקשיב.

הבעיה היא שהצד השני חווה את השתיקה כנטישה, ולכן מגביר את הלחץ, מדבר חזק יותר, רודף. וככל שהוא רודף, השני נסגר עוד יותר. המעגל הזה מוכר מאוד לזוגות שמגיעים עם ריבים כל הזמן, וגם לזוגות שמרגישים שכבר הפסיקו לריב כי אין טעם.

התרופה: הרגעה עצמית והפסקה מוסכמת

ההמלצה של גוטמן היא לעצור כשמרגישים הצפה, לומר זאת במפורש, ולקחת הפסקה של לפחות עשרים דקות, שבה לא ממשיכים לנהל את הוויכוח בראש. אני מוצף עכשיו, אני צריך הפסקה ואחזור אלייך אחרי ארוחת הערב. ההבטחה לחזור היא החלק החשוב: היא מה שמבדיל בין הפסקה לבין בריחה.

איך מזהים את ארבעת הפרשים אצלכם בבית?

כמעט כל זוג משתמש בחלק מהפרשים מדי פעם. זה אנושי. השאלה היא אם הם הפכו להרגל, והאם יש ביניכם גם תיקונים. תרגיל פשוט שאפשר לעשות יחד, בערב רגוע:

1. כל אחד חושב על הוויכוח האחרון שהיה ביניכם, בלי לדון בתוכן שלו.
2. כל אחד כותב לעצמו באיזה פרש הוא עצמו השתמש. רק את עצמו, לא את השני.
3. משתפים בתור, בלי תגובות ובלי תיקונים.
4. כל אחד בוחר תרופה אחת שהוא רוצה לנסות בשבוע הקרוב.

החלק השני בתרגיל הוא המהותי. כשכל אחד מסתכל על עצמו, נוצר מרחב שבו לא צריך להתגונן. ברוב הבתים יש פרש אחד שחוזר הכי הרבה, ולפעמים זוג מגלה שאצל אחד מהם זו ביקורת ואצל השני התבצרות, וששני הדברים מזינים זה את זה. זה בדיוק הסוג של דפוס שעובדים עליו בתקשורת זוגית.

כדאי גם לשים לב למה שקורה אחרי הוויכוח. האם מישהו חוזר ומתנצל? האם אתם מצליחים לצחוק על זה למחרת? היכולת לחזור זה אל זה אחרי ריב חשובה לא פחות מהאופן שבו הריב עצמו התנהל, ולפעמים היא המדד הכי כנה לבריאות של הזוגיות.

איך נראים ארבעת הפרשים בוויכוח אחד?

כדי לראות איך הפרשים עובדים יחד, נניח שזוג יוצא מארוחה משפחתית אצל ההורים של אחד מהם. במכונית, אחד אומר: שוב ישבת כל הערב בטלפון, אתה תמיד עושה לי את זה מול המשפחה שלי. זו ביקורת. השני עונה: אני? את היית עסוקה רק באחותך, בכלל לא שמת לב שאני שם. זו התגוננות. הראשון מגלגל עיניים ואומר בטון לועג: כן, מסכן, אף אחד לא מתייחס אליך. זה בוז. והשני מדליק רדיו ולא מוציא מילה עד הבית. זו התבצרות.

ארבע דקות, ארבעה פרשים, ואף אחד לא דיבר על מה שבאמת הפריע: הראשון הרגיש לבד מול המשפחה, והשני הרגיש זר ולא רצוי. אותו ויכוח יכול להיראות אחרת לגמרי. הרגשתי קצת לבד שם הערב, הייתי רוצה שתשב לידי יותר. ותשובה כמו: אתה צודק, הייתי בטלפון. האמת שאני מרגיש שם קצת לא שייך. שני משפטים, ופתאום זו שיחה על קרבה ולא קרב על מי אשם.

למה כל כך קשה לעשות את זה ברגע האמת?

כי בזמן ויכוח הגוף מגיב כמו בסכנה, והתגובות האוטומטיות מהירות יותר מהמחשבה. לכן התרגול חשוב. דווקא בזמנים רגועים כדאי לחזור על המשפטים החלופיים, עד שהם הופכים לזמינים גם כשהלב דופק. זוגות רבים מגלים שאפילו הצלחה אחת מתוך כמה ניסיונות כבר משנה את האווירה בבית.

מה גוטמן אומר על הדרך שבה זוגות חוזרים זה לזה?

מעבר לארבעת הפרשים, אחד הרעיונות המעניינים בעבודה של גוטמן הוא מה שהוא כינה פניות, או ניסיונות חיבור. אלה רגעים קטנים לאורך היום שבהם אחד מבני הזוג פונה אל השני: הערה על משהו שראה בחדשות, בקשה לעזרה, סיפור קצר מהעבודה, יד על הכתף. לכל פנייה כזאת יש שלוש תגובות אפשריות: לפנות אליה, להתעלם ממנה, או לדחות אותה בכעס.

נניח שאחד אומר בזמן שהשני מסתכל בטלפון: תראה איזה ציפור יפה על המרפסת. אפשר להרים את הראש ולהסתכל, אפשר לענות אה בלי להסתכל, ואפשר לומר אני עסוק עכשיו. גוטמן תיאר שבזוגות שנשארו יחד לאורך שנים, בני הזוג נטו הרבה יותר לפנות זה אל זה ברגעים כאלה.

למה זה קשור לפרשים?

כי הפרשים לא נולדים בוויכוח. הם גדלים בתוך אווירה. כשהרבה פניות קטנות נשארות בלי מענה, מצטבר תסכול שקט, ואז בוויכוח הבא הוא יוצא כביקורת או כבוז. וכשיש הרבה רגעים קטנים של תשומת לב, יש גם מאגר של רצון טוב שמאפשר לסלוח על משפט חריף באמצע ריב.

תרגיל פשוט לשבוע הקרוב: לשים לב לפניות של בן או בת הזוג, ולנסות לענות לחלק גדול יותר מהן. לא צריך מחוות גדולות. מבט, שאלה קצרה, חיוך. זה אחד הכלים הכי פשוטים וגם הכי מוערכים בחשיבותם בעבודה עם זוגות.

האם אפשר לתקן זוגיות שבה הפרשים כבר השתלטו?

כן, וזה אחד הדברים המעודדים במחקרים של גוטמן. הם לא רק זיהו מה מזיק, אלא גם מה מתקן. זוגות שנשארים יחד לאורך זמן רבים גם הם, ומשתמשים גם הם בפרשים לפעמים. ההבדל הוא שהם מצליחים לבצע ניסיונות תיקון: הומור קטן באמצע ויכוח, נגיעה ביד, משפט כמו רגע, בואי נתחיל מחדש. והצד השני מקבל את הניסיון ולא דוחה אותו.

כשהפרשים כבר ותיקים, קשה לפעמים לעשות את זה לבד. כל משפט נשמע כמו התקפה, גם כשהכוונה טובה, כי יש שנים של היסטוריה מאחוריו. כאן ייעוץ זוגי יכול לעזור. בפגישות אני מבקשת לשמוע את שניכם, לזהות יחד את הדפוס שחוזר, ולתרגל בחדר שיחות קטנות בדרך אחרת, עד שהן מתחילות לקרות גם בבית. אפשר לקרוא עוד על עקרונות שיחה כאלה במאמר איך לדבר בלי לריב.

מתי כדאי לפנות לייעוץ זוגי?

אין צורך לחכות למשבר. אבל יש סימנים שאומרים שהדפוסים כבר חזקים מהרצון הטוב:

• בוז הפך לחלק קבוע בשיחות, גם מול הילדים או חברים.
• אחד מכם נסגר כמעט בכל שיחה קשה, והשני מרגיש שהוא מדבר אל קיר.
• אתם מנסים את התרופות, אבל אחרי יומיים הכל חוזר.
• אתם כבר נמנעים מלהעלות נושאים, כי ברור איך זה ייגמר.
• מתחילות לעלות מחשבות על פרידה.

הפרשים עצמם אינם גזר דין. הם מפה שמראה איפה הזוגיות נתקעה. ייעוץ זוגי הוא מקום שבו אפשר להסתכל על המפה הזאת יחד, בלי האשמות, ולבחור דרך אחרת. אם אתם רוצים לשמוע איך זה נראה אצלי, מוזמנים לשיחת היכרות.

רוצים לקרוא עוד על התחום? העמוד המרכזי על תקשורת זוגית מרכז את כל מה שכדאי לדעת, כולל איך נראה התהליך.

המאמר נועד להסבר כללי ואינו מחליף ייעוץ אישי. אם יש בבית אלימות או חשש לביטחון, אפשר לפנות בכל שעה למוקד 118 של משרד הרווחה.