פער בתשוקה בין בני זוג: איך מבינים אותו ומגשרים עליו

מה זה פער בתשוקה, ולמה הוא כל כך נפוץ?

פער בתשוקה פירושו שבני הזוג שונים זה מזה בתדירות, בעוצמה או בסוג המגע שהם רוצים. אחד היה שמח לקרבה מינית כמה פעמים בשבוע, השני מרגיש שפעם בשבועיים מספיקה לו בהחלט. שני אנשים שונים, שני גופים שונים, שתי היסטוריות שונות. מפתיע יהיה דווקא אם לא היה פער.

הפער עצמו אינו הבעיה. הבעיה היא מה שהוא עושה לקשר כשלא מדברים עליו. הצד שרוצה יותר מתחיל להרגיש לא רצוי, והצד שרוצה פחות מתחיל להרגיש שכל חיבוק הוא דרישה. אם אתם מזהים גם ירידה שהתרחשה לאורך זמן, ולא רק שוני קבוע, כדאי לקרוא גם את המאמר על ירידה בחשק בזוגיות.

למה מי שרוצה יותר ומי שרוצה פחות נכנסים למעגל?

במצבים רבים נוצר דפוס שחוזר על עצמו כמעט בכל בית. מי שרוצה יותר יוזם, ומי שרוצה פחות מסרב. הסירוב נחווה כדחייה, ולכן היוזם מנסה שוב, לפעמים בעקשנות, לפעמים בעלבון. מי שרוצה פחות מרגיש לחץ, ולכן מתחיל להימנע גם ממגע תמים כדי שלא יתפרש כהזמנה. היוזם מרגיש עוד יותר בודד, וכן הלאה.

הדפוס הזה דומה מאוד למעגל של רודף ונסוג שמתארת גישת EFT, הטיפול הממוקד ברגש שפיתחה סו ג׳ונסון. לפי הגישה הזו, מאחורי הרדיפה וההימנעות יש בדרך כלל אותו צורך בסיסי: לדעת שאני חשוב לך ושאני בטוח איתך. היוזם רודף כי הוא מפחד לאבד את הקשר. הנמנע נסוג כי הוא מפחד לאכזב או להיבלע. כשמבינים את זה, קל יותר לראות את בן או בת הזוג לא כיריב אלא כשותף שתקוע באותה לולאה.

מה עומד מאחורי הרצון? לא תמיד רק מין

אחד הדברים המשמעותיים שאפשר לעשות הוא לשאול מה המגע המיני מסמל עבור כל אחד מכם. התשובות מפתיעות לעתים קרובות:

• יש מי שמרגישים דרך המיניות שהם אהובים ונבחרים, ובלי זה הם חשים שקופים.
• יש מי שמשתמשים במין כדרך להירגע ולהתחבר אחרי יום קשה.
• יש מי שזקוקים לקרבה רגשית קודם, ורק אחריה נפתח אצלם רצון גופני.
• ויש מי שעבורם מין הוא בעיקר משחק והנאה, בלי משמעות רגשית כבדה.

נניח שבן זוג אחד מתלונן שאין מספיק מין, וכשמתעמקים מתברר שמה שחסר לו יותר מכל הוא התחושה שבת הזוג מחפשת אותו, שמה שהוא מביא מעניין אותה. ונניח שבת הזוג מספרת שהיא דווקא מתגעגעת לקרבה, אבל רוצה שהיא תתחיל בשיחה, בצחוק, בהליכה משותפת, ולא בנגיעה במטבח בזמן שהיא מכינה ארוחת ערב. פתאום הפער נראה אחרת. הוא לא רק כמותי, הוא נוגע לשפה שבה כל אחד מבקש ונותן אהבה.

איך מדברים על פער בתשוקה בלי שמישהו ייפגע?

שיחה כזו דורשת עדינות, וכדאי להתכונן אליה:

1. מתחילים ממה שעובד. מה אתם אוהבים בקרבה שלכם כשהיא קורה? זה מזכיר לשניכם שיש על מה לבנות.
2. כל אחד מדבר על החוויה שלו. מי שרוצה יותר יכול לספר איך מרגיש סירוב מבפנים, בלי להאשים. מי שרוצה פחות יכול לספר מה קורה לו כשהוא מרגיש לחץ.
3. מפרידים בין הבקשה לבין הערך העצמי. סירוב לקרבה מינית בערב מסוים אינו סירוב לאדם. כדאי לומר את זה במפורש.
4. מסכמים משהו קטן ומעשי. לא הסכם תדירות, אלא צעד אחד לשבוע הקרוב.

שיחה כזו נשענת על יכולת להקשיב באמת. אם אתם מרגישים שאתם שומעים זה את זו רק כדי להשיב, שווה לתרגל הקשבה פעילה בזוגיות בנושאים קלים יותר קודם.

צעדים מעשיים לצמצום הפער

אין נוסחה אחת, אבל אלה כיוונים שזוגות רבים מוצאים שימושיים:

• להרחיב את ההגדרה של אינטימיות. כשהמיניות נמדדת רק לפי יחסי מין מלאים, כל ערב אחר נחשב כישלון. מגע, נשיקה ארוכה, מקלחת משותפת או שכיבה צמודה הם חלק מהקרבה, והם יכולים להיות מספקים בפני עצמם.
• לבנות סימנים ברורים. זוגות מסוימים מוצאים שעוזר להם להסכים על דרך להגיד היום אני פתוח לזה או היום אני צריך רק חיבוק. זה מוריד את המתח של לפענח כל נגיעה.
• לתת לצד שרוצה פחות ליזום לפעמים. כשיוזם אחד תמיד מוביל, השני לא מקבל הזדמנות לגלות מתי הוא עצמו רוצה.
• לדבר על סירוב נעים. אפשר לסרב בחום: לא הערב, אבל אני ממש רוצה להירדם אצלך בזרועות. סירוב כזה משאיר את הקשר פתוח.
• לשים לב לבלמים. עייפות, מתח, כאב גופני, עומס מטלות בבית, ילד שמתעורר. לפעמים צמצום של בלם אחד משנה יותר מכל ניסיון להגביר תשוקה. על הקשר בין חלוקת עבודה לבין אינטימיות כתבתי בעומס מנטלי וחלוקת תפקידים בבית.

ובמקביל, כדאי שמי שרוצה יותר ימצא דרכים לטפל בעצמו ברגעים של תסכול, כך שהאחריות למצב הרוח שלו לא תיפול כולה על בן או בת הזוג. זה לא ויתור. זה מה שמאפשר לשני להתקרב בלי תחושת חוב.

מאיפה מגיע הפער? הגורמים שכדאי להכיר

לפעמים הפער קיים מתחילת הקשר ופשוט היה מוסתר בהתרגשות של ההתחלה. לפעמים הוא נוצר או מתרחב בעקבות שינוי. כמה מקורות נפוצים:

הבדלים בטמפרמנט ובגוף

יש אנשים שהחשק שלהם מופיע בקלות ובאופן ספונטני, ויש אנשים שהחשק שלהם מתעורר בעיקר בתגובה לקרבה. החוקרת רוזמרי בסון תיארה את החשק התגובתי הזה כדפוס שכיח ובריא, ולא כתקלה. כשאחד מבני הזוג ספונטני והשני תגובתי, הראשון עלול לפרש את היעדר היוזמה כחוסר עניין, גם כשזה לא המצב.

שינויי חיים

הורות, מחלה, תרופות, עומס בעבודה ושינויים הורמונליים יכולים להשפיע על כל אחד מבני הזוג בצורה שונה. נניח שאחרי לידה אחד מבני הזוג חוזר מהר לרצון שהיה לו קודם, והשנייה עדיין מתאוששת גופנית ורגשית. הפער שנוצר הוא תוצאה של נסיבות, לא של אהבה שנגמרה. על כך אפשר לקרוא עוד בזוגיות אחרי לידה.

היסטוריה אישית

המסרים שכל אחד מאיתנו ספג בבית ובחברה על מיניות, חוויות קודמות, ולפעמים גם פגיעה, משפיעים על מידת הנוחות שלנו עם רצון ועם מגע. זה חלק מהסיבה שבגללה לא עוזר להשוות בין בני זוג ולקבוע מי נורמלי.

סגנון התקשרות

אנשים עם סגנון התקשרות חרדתי נוטים לחפש קרבה מינית כהרגעה ברגעי ספק, ואנשים עם סגנון נמנע נוטים להתרחק כשהם מרגישים לחץ. כשהשניים נפגשים, הפער מקבל עוצמה רגשית גדולה ממה שהוא באמת. הרחבה על כך יש במאמר סגנונות התקשרות בזוגיות.

תרגיל לשבוע הקרוב: מפת הרצון

הנה תרגיל פשוט שאפשר לעשות בבית. כל אחד מכם כותב לעצמו, בלי להראות לשני בשלב הראשון, תשובות לשאלות הבאות:

1. מתי בפעם האחרונה הרגשתי קרוב אליך באמת, וממה זה נבע?
2. שלושה דברים שגורמים לי להרגיש שאתה או את רוצים אותי, מחוץ למיטה.
3. מה מכבה אצלי את הרצון, גם אם זה נשמע קטן או מביך.
4. סוג מגע אחד שהייתי רוצה יותר ממנו, שאינו בהכרח מיני.

אחרי כמה ימים, קבעו חצי שעה שקטה ושתפו. הכלל היחיד: מקשיבים עד הסוף, שואלים שאלות הבהרה ולא מתווכחים עם החוויה של השני. זוגות רבים מגלים בתרגיל כזה שהפער קטן ממה שחשבו, או שהוא נמצא במקום אחר לגמרי. ואם השיחה נתקעת או מציפה, זה סימן טוב לכך שכדאי לעשות אותה בליווי.

מה לגבי פשרה? האם כדאי לקבוע תדירות?

יש זוגות שמרגישים שקביעת זמנים קבועים עוזרת להם, בעיקר כשהחיים עמוסים והספונטניות נעלמה. זה לגיטימי לגמרי ואינו פחות רומנטי. עם זאת, כדאי להיזהר מהסכם שבו אחד מתחייב למין שהוא לא רוצה כדי לרצות את השני. לאורך זמן זה יוצר רתיעה ומרחיק. הסכם טוב הוא כזה שמשאיר מקום ל״לא״, ומתמקד בזמן משותף ובקרבה, לא ביעד מספרי.

מה קורה כשהפער מתהפך?

מקובל לחשוב שבכל זוג יש תפקידים קבועים, מי שתמיד רוצה ומי שתמיד פחות. בפועל התפקידים זזים לא מעט. נניח שבמשך שנים אחת מבני הזוג הייתה היוזמת, ואחרי תקופה של מתח בעבודה היא מוצאת את עצמה פתאום בצד שרוצה פחות, בעוד בן זוגה, שבדרך כלל נענה, מחפש אותה יותר. ההיפוך הזה מבלבל את שניהם, כי הזהות המינית שבנו לעצמם כבר לא מתאימה.

דווקא כאן יש הזדמנות. כשכל אחד מכם חווה, ולו לתקופה קצרה, איך זה להיות בצד השני, קל יותר להבין את החוויה של בן או בת הזוג. מי שהיה רגיל ליזום מבין פתאום איך מרגיש לחץ, ומי שהיה רגיל לסרב מבין איך מרגישה המתנה. שווה לדבר על זה בגלוי, כי זה בונה אמפתיה שקשה לייצר בשום דרך אחרת.

הפער, בקיצור, אינו גזירת גורל. הוא תמונת מצב של תקופה, והוא יכול להשתנות כשמשהו בחיים או בקשר משתנה.

מתי פער בתשוקה הוא סיבה לפנות לטיפול זוגי?

כדאי לשקול פנייה ליועצת זוגית או למטפלת זוגית כשהנושא הפך למוקד של מתח, כשאחד מכם מרגיש דחוי באופן קבוע או כשהשני מרגיש שהוא חי תחת לחץ. סימנים נוספים:

• השיחה על מיניות נגמרת כמעט תמיד בריב, כמו שקורה לזוגות שחווים ריבים כל הזמן.
• אחד מכם התחיל להימנע גם ממגע לא מיני.
• עולות מחשבות על בגידה, או שכבר הייתה פגיעה באמון.
• יש ריחוק רגשי שהולך ומעמיק.

בתהליך של טיפול באינטימיות ומיניות בזוגיות אנחנו מתחילים בלהבין את המעגל ביניכם ואת המשמעות שיש למגע עבור כל אחד. המטרה אינה להביא את שניכם לאותה רמת רצון, אלא לבנות מיניות ששניכם מרגישים בה רצויים ובטוחים. כשיש קושי גופני, כאב או קושי תפקודי, נכון לשלב גם רופא או מטפל מיני מוסמך.

אם אתם לא בטוחים שזה הזמן, אפשר לקרוא על טיפול זוגי ועל מתי ללכת לייעוץ זוגי, או לתאם שיחת היכרות קצרה דרך עמוד יצירת הקשר. את המחיר המדויק אצלי מקבלים בשיחת ההיכרות.

רוצים לקרוא עוד על התחום? העמוד המרכזי על אינטימיות ומיניות מרכז את כל מה שכדאי לדעת, כולל איך נראה התהליך.

המאמר נועד להסבר כללי ואינו מחליף ייעוץ אישי. אם יש בבית אלימות או חשש לביטחון, אפשר לפנות בכל שעה למוקד 118 של משרד הרווחה.